עבירות רכוש (17.03.2013)

עבירות רכוש:

ככלל, עבירות רכוש הינן כל סוג של גניבה, פריצה, שוד, נטילה, נשיאה ובעלות על כל סוג של קניין של אדם אחר ואשר נעשות בכוונת תחילה. עבירות רכוש יכולות להיות גרימת נזק לרכוש שנמצא בשימוש כוחות הביטחון. עבירות הרכוש והעונש שלצידן מוסדרות בפרק י”א לחוק העונשין התשל”ז- 1977 (להלן- “החוק”). חשוב לציין, כי מטרת המחוקק הייתה לתת ביטוי להגנה על רכושו של האדם. עבירות רכוש מהוות פגיעה בזכויות יסוד של האדם, ולכן הן גם זוכות ליחס מחמיר מבתי המשפט.

במאמר זה אתמקד בעבירות הרכוש העיקריות שהן: גניבה, שוד, פריצה והתפרצות על נגזרותיהן וכפי שהן מוסדרות בחוק.

סעיף 383 לחוק דן בעבירת הגניבה:

גניבה:
” אדם גונב דבר אם הוא —
(א(
(1) נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע;
(2) בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר
)ב) …
)ג) לענין גניבה —
(1) “נטילה” – לרבות השגת החזקה –
(א) בתחבולה;
(ב) בהפחדה;
(ג) בטעות הבעל ובידיעת הנוטל שההחזקה הושגה כך;
)ד) במציאה, אם בזמן המציאה מניח המוצא שאפשר באמצעים סבירים לגלות את הבעל;
(2) “נשיאה” – לרבות הסרת דבר ממקומו, ובדבר המחובר – הסרתו לאחר ניתוקו הגמור;
(3) “בעלות” – לרבות בעלות חלקית, החזקה, זכות החזקה או שליטה;
(4) “דבר הניתן להיגנב” – דבר בעל ערך שהוא נכסו של אדם, ובמחובר למקרקעין – לאחר ניתוקו מהם.”

לשון אחרת, גניבה הנה נטילת רכושו של האחר, שלא בהסכמתו של האחר ובחוסר תום לב של הנוטל, כאשר אותו נוטל לא מתכוון בשעת הנטילה להשיב את הרכוש לבעליו או למחזיקו כדין.

בסעיך 384 לחוק, נקבע כי דינו של הגונב הינו: “מאסר שלוש שנים, והוא אם לא נקבע לגניבה עונש אחר מחמת נסיבותיה או מחמת טיבו של הדבר שנגנב.”

אם כך, העונש המקסימאלי בצד עבירת הגניבה הינו 3 שנות מאסר. אלא אם כן בוצעה הגניבה בנסיבות מחמירות או מקלות באופן מיוחד.

גניבה בידי עובד

סעיף 391 מסדיר את עבירת הגניבה ממעסיק וקובע כי:

“עובד הגונב דבר שהוא נכס מעבידו, או שהגיע לידי העובד בשביל מעבידו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו – מאסר שבע שנים.”

המדובר אם כך, בתת-קטגוריה של עבירת הגניבה, אך היא חמורה יותר, ואף העונש שבצידה חמור יותר- מאסר עד 7 שנים, מה שהופך את העבירה להיות מוגדרת כ”פשע”, זאת, בשל העובדה כי לא רק זה שהאדם פוגע ברכושו של אחר, אלא גם פוגע ביחסי האמון המיוחדים המתקיימים בין עובד למעסיק, יחסי אמון המתבטאים בכך שהמעסיק נותן אמון בעובד ומאפשר לו גישה לרכוש העסק, בעוד שהעובד מנצל עובדה זו ומועל באמונו של המעביד.

לעבירה זו נוספו 2 יסודות עובדתיים מעבר לעבירת הגניבה הרגילה:

1. על העובד לגנוב נכס השייך למעבידו ושיתקיימו יחסי עובד- מעביד.
2. שווי הנגנב יעלה על 1,000 ₪.

באין התקיימות היסודות הנוספים, תיחשב העבירה לעבירת גניבה לפי סעיף 383, עבירת גניבה רגילה.

שוד:

עבירת השוד מוסדרת בסעיף 402 לחוק ותוכנו הוא:

” (א) הגונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה, הרי זה שוד, ודינו של השודד – מאסר ארבע עשרה שנים.
(ב) היה השודד מזויין בנשק או במכשיר שיש בהם כדי לסכן או לפגוע, או שהיה בחבורה, או שבשעת השוד או בתכוף לפניו או לאחריו הוא פצע אדם, הכהו או השתמש באלימות אחרת כלפי גופו, דינו – מאסר עשרים שנים.”

עבירת השוד אם כך כאשר אדם גונב דבר, ובנוסף מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס על מנת להשיג את הנגנב, לעכבו אצלו, או כדי למנוע או להתגבר על התנגדות לגניבה

 בסעיף ב’ מדובר על ביצוע עבירת השוד בנסיבות מחמירות, הנסיבות המחמירות יכולות להיות עובדת היותו של השודד מזויין בנשק או מכשיר אשר עלול לסכן או לפגוע. או היות השודד בחבורה, או כאשר השודד פצע, הכה או השתמש באלימות כלפי גופו של האדם,.

היותו של השודד מזוין בנשק או במכשיר שיש בהם כדי לסכן או לפגוע, או היותו בחבורה, או שבשעת השוד או בתכוף לפניו או לאחריו השודד פצע אדם, הכהו או השתמש באלימות אחרת כלפי גופו – יהפוך את השוד כבוצע בנסיבות מחמירות.

המחוקק רואה בעבירת השוד עבירה חמורה מאד, וזאת בשל כך שהעבירה משלבת יסודות של עבירת רכוש וגם יסודות של עבירת אלימות. כך שהשודד פוגע גם בגופו וגם בקניינו של אדם.

ביטוי לחומרת העבירה בעיני המחוקק ניתן למצוא בעונש שבצד העבירה- העונש המקסימאלי הקבוע בגין עבירת שוד הינו 14 שנות מאסר, ואם בוצע השוד בנסיבות מחמירות, העונש המקסימאלי הקבוע בחוק הינו 20 שנות מאסר.

דרישת נכס באיומים

עבירה זו מוסדרת בסעיף 404 לחוק:

” הדורש מאדם דבר ערך בכוונה לגנבו, תוך שימוש באיומים או בכוח, דינו – מאסר חמש שנים; נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, דינו – מאסר עשר שנים.”

דרישה מאדם למסור דבר ערך, מתוך כוונה לגנבו תוך שימוש באיומים או שימוש בכוח. דין הדורש- 5 שנות מאסר. אם עבירה זו בוצעה תוך שימוש בנשק חם או קר- יוכפל עונש המאסר לעד 10 שנות מאסר.

פריצה והתפרצות:

סעיף 405 קובע כי:

” (א) השובר חלק חיצוני או פנימי של בנין, או פותח – במפתח, במשיכה, בדחיפה, בהרמה או בכל דרך אחרת – דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבנין או פתח הנותן מעבר מחלק לחלק בבנין, נקרא פורץ.
(ב) המכניס לבנין חלק מגופו או מן הכלי שהוא משתמש בו, נקרא נכנס.
(ג) הפורץ ונכנס או פורץ ויוצא, נקרא מתפרץ.
(ד) הנכנס לבנין באיום, בתחבולה, או בקנוניה עם אדם שבבנין, או נכנס לארובה או לפתח אחר של הבנין העומד פתוח דרך קבע לצורך מסויים וכרגיל אינו נועד לשמש לכניסה, רואים אותו כאילו פרץ ונכנס.”

כניסה והתפרצות למקום מגורים או תפילה:

סעיף 406 לחוק קובע כך:

“(א) הנכנס למקום המשמש למגורי אדם או לתפילה, או הנמצא בהם, בכוונה לבצע גניבה או פשע, דינו – עד 5 שנות מאסר.

(ב) המתפרץ למקום כאמור בסעיף קטן (א) בכוונה לבצע גניבה או פשע, או המתפרץ מתוכו לאחר שביצע בו גניבה או פשע או נכנס אליו לשם כך, דינו – עד 7 שנות מאסר.”

התפרצות לבניין או ממנו שאינו מקום מגורים או תפילה (לרוב יהיה מדובר בבית עסק):

407. ” (א) המתפרץ לבנין שאינו משמש בית מגורים ולא מקום תפילה, או לבנין שהוא אמנם סמוך לבית מגורים ומוחזק יחד עמו אך איננו חלק ממנו, בכוונה לבצע בהם גניבה או פשע, דינו – עד 5 שנות מאסר.

(ב) המתפרץ לבנין כאמור בסעיף קטן (א) ומבצע בו גניבה או פשע, או מתפרץ מתוכו לאחר שביצע בו גניבה או פשע, דינו – עד 7 שנות מאסר.”

כניסה והתפרצות בנסיבות מחמירות

סעיף 408 קובע: ” נעברה עבירה לפי סעיפים 406 או 407 כשהעבריין נושא נשק חם או קר, דינו -כפל העונש הקבוע לעבירה.”

נראה כי המחוקק רואה את עבירת ההתפרצות בחומרה בשל כך כי לא רק הפורץ פוגע ברכושו של האחר, אלא אף מגדיל לעשות ומבצע זאת בשטחו הפרטי של האזרח. כך פוגע הפורץ בפרטיותו של האדם ומערער את תחושת הבטחון האמורה להיות לאזרח בביתו.

מעצר עקב ביצוע עבירות רכוש

כפי שפורט במאמרים הנוגעים למעצרים, בבואו של בית המשפט לפסוק בעניין מעצרו של אדם הוא בוחן אם מתקיימים התנאים למעצר, בין היתר נבחנת שאלת התקיימות עילת מעצר, בראש ובראשונה עילת מעצר בשל מסוכנות לביטחון המדינה, הציבור או אדם.

בית המשפט קבע בשורה של החלטות, כי עבירת רכוש כשלעצמה אינה מקימה עילת מסוכנות. עם זאת, בנסיבות מסוימות, כמו עבירות המבוצעות בצורה שיטתית, או כאשר העבירה מתבצעת בתחכום ואמצעים מיוחדים, או כאשר לחובת הנאשם עבר פלילי או מאסרים מותנים בשל עבירות דומות וכיו”ב, נסיבות אלו עלולות הקים עילת מעצר של מסוכנות, וזאת אף על פי שמדובר בעבירת רכוש.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

מאמרים אחרונים בתחום