שחרור ממעצר

“מעצר עד תום ההליכים”

ההוראות הנוגעות לדיני מעצרים קיימות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ”ו- 1996.

מעצר הוא כליאה של אדם על ידי נציגי השלטון שלא למטרת ענישה, אלא לשם הגבלת תנועתו של אדם בשל שיקולים מסוימים הקרויים גם “עילות מעצר” כפי שיפורט בהמשך.

ישנם סוגים שונים של מעצרים, מעצר לפי צו, מעצר ללא צו על ידי שוטר, מעצר מנהלי, מעצר צבאי וכיו”ב.

במאמר זה אפרט בעניין המעצר שלאחר הגשת כתב האישום, היינו, מעצר נאשם עד תום ההליכים.

בית המשפט לו נתונה הסמכות לדון במעצר עד תום ההליכים הינו בית המשפט שהוסמך לדון את הנאשם על פי כתב האישום.

עם הגשת כתב האישום, רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המתקיימים נגדו, דהיינו, עד לסיום המשפט בעניינו, בהתקיים כל התנאים שלהלן:

התנאים למעצר עד תום ההליכים

1. קיימת עילה למעצר עד תום ההליכים.
2. קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה.
3. היעדר חלופת מעצר- לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר שפגיעתה בחשוד פחותה- כגון: קביעת ערובה וכדומה
4. הנאשם מיוצג.

 (יצויין כי, לפחות באופן פורמאלי, ניתן לעצור נאשם עד תום ההליכים בגין כל עבירה, גם בגין עבירה מסוג חטא).

עילות המעצר דומות לעילות המעצר הקיימות במעצר עד ימים, ועליהם פירטתי במאמר העוסק במעצר הימים.

קיימות גם עבירות היוצרות חזקת מסוכנות, ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך את חזקת המסוכנות, באם לא יצליח להפריכה, הרי שקמה נגדו עילת מעצר. כך אישום בעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים (למעט “שימוש עצמי”), עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בכלי נשק, עבירת אלימות בבן משפחה, עבירה שדינה מוות או מאסר עולם או עבירת בטחון, אישום באחת מאלו יוצרת חזקת מסוכנות.

הגשת תסקיר מעצר

בית המשפט רשאי להורות על הגשת תסקיר ולהסתייע בו לצורך החלטתו.

לתסקיר משמעות חשובה מאוד, מתן הסברים לנאשם על ידי עו”ד פלילי לפני הפגישה הראשונה עם שירות המבחן היא קריטית, וביכולתה לשנות את חוות הדעת של קצין המבחן מתסקיר שלילי לחיובי. כמו כן, מומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין מעצרים.

הקלה בתנאי שחרור

הנאשם זכאי להגיש בקשה להקלה בתנאי שחרורו, להקלה בתנאי מעצר הבית, לשינוי מעצר בית חלקי, ליציאה לעבודה וכו’. גם במקרים אלו רשאי בית המשפט להורות על עריכת תסקיר מבחן, על מנת שיבדוק אפשרות להקלה בתנאי השחרור או אפשרות ליציאה לעבודה בפיקוח מתאים על הנאשם.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

שחרור ממעצר

מעצר ימים:

ההוראות הנוגעות לדיני מעצרים קיימות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ”ו- 1996.

מעצר הוא כליאה של אדם על ידי נציגי השלטון שלא למטרת ענישה, אלא לשם הגבלת תנועתו של אדם בשל שיקולים מסוימים הקרויים גם “עילות מעצר” כפי שיפורט בהמשך.

ישנם סוגים שונים של מעצרים, מעצר לפי צו, מעצר ללא צו על ידי שוטר, מעצר מנהלי, מעצר צבאי וכיו”ב.

במאמר זה בחרתי להתמקד במעצר טרם הגשת כתב האישום המכונה גם “מעצר ימים”.

המדובר במעצר או בהארכת מעצר של חשוד, לפני הגשת כתב האישום. ככלל מאסר מסוג זה ייעשה על פי צו שופט. למעט המקרים בהם הוענקה סמכות מפורשת לעצור חשוד גם ללא צו שופט.

כאשר נעצר חשוד שלא על סמך צו שופט, קיימת חובה להביא את העצור בפני השופט לצורך הארכת מעצרו ב”הקדם האפשרי”, ולא יאוחר מ 24 שעות מעת מעצרו. רק במקרים מיוחדים רשאי הקצין הממונה לעכב את הבאת החשוד בפני שופט ל 24 שעות נוספות (48 שעות משעת המעצר) לצורך ביצוע פעולות חקירה דחופות. מכשהסתיימו הפעולות הדחופות יובא העציר בפני שופט הבקדם האפשרי.

בית המשפט המוסמך לדון במעצר טרם הגשת כתב האישום הינו בית משפט השלום, ללא קשר לסוג העבירה שבוצעה ולעונש שבצדה.

שופט יצווה על מעצרו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום באם התקיימו התנאים המצטברים הבאים:

1. קיים חשד סביר שהחשוד עבר עבירה שאינה חטא. היינו, עבירה מסוג עוון או פשע- עבירה שהעונש בצידה עולה על 3 חודשי מאסר.

2 . מתקיימת עילת מעצר בצו שופט לגבי החשוד.

3. היעדר חלופת מעצר- לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר שפגיעתה בחשוד פחותה- כגון: קביעת ערובה וכדומה.

עילות המעצר בצו שופט לפני הגשת כתב אישום

1. שיבוש הליכי חקירה או משפט – כאשר יש יסוד סביר לחשש ששחרורו או אי מעצרו של  החשוד יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות החשוד מהליכי חקירה, שפיטה או מריצוי עונש מאסר להעלמת רכוש או להשפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת.

2. פגיעה בביטחון – כאשר יש יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן ביטחונו של אדם, בטחון הציבור או בטחון המדינה.

3. נקיטת הליכי חקירה – כאשר בית משפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט בתרגילי חקירה אשר יתקיימו רק כאשר החשוד נתון במעצר. מעצר לצורך חקירה לפי עילה זו מוגבל לפרק זמן של 5 ימים, ובמקרים מסוימים רשאי בית המשפט להאריך את המעצר לפרק זמן כולל של 15 ימים.

4. מעצר לשם ביצוע בדיקה פסיכיאטרית.

5. מעצר אדם הנמלט ממשמורת חוקית.

בית המשפט רשאי להורות על הגשת תסקיר מעצר, ולהסתייע בו לצורך החלטתו..

תקופות המעצר לפני הגשת כתב האישום הם מוגבלות, בית המשפט מפקח על הארכות המעצר, ולא תמיד מאשר למשטרה את מספר הימים המבוקשים להארכת מעצרו של החשוד.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

גביית חוב בהוצאה לפועל

גביית שיק או שטר (לדוגמא: שטר חוב)

ניתן לממש שטר או שיק שלא נפרעו על ידי פניה להוצאה לפועל, כאילו היו השטר או השיק פסק דין. יש להגיש את טופס הבקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל.

לטופס בקשת הביצוע יש לצרף את המסמכים שלהלן:

• השטר המקורי והעתקו משני צדדיו.
• אישור ממשרד הפנים על נכונות פרטי החייב. (על ידי הגשת שאילתא במשרד הפנים).
• באם הזוכה מיוצג- ייפוי כוח של עורך דינו.

תשלום האגרה בעת הגשת הבקשה הינו 1.25% נכון להיום.

לאחר הגשת בקשת לביצוע, וכתנאי לנקיטת הליכי הוצאה לפעול, תומצא לחייב “אזהרה”, מטרת האזהרה היא יידוע החייב בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו, וכי עליו לפרוע את חובו תוך 20 יום.

כיום המצאת האזהרה לחייב מבוצעת ככלל על ידי לשכת ההוצאה לפועל בדואר רשום, אך הזוכה יכול לבקש להמציא את האזהרה לחייב במסירה אישית.

יש לצרף למכתב האזהרה העתק של השטר ושובר לתשלום החוב. על מנת לייעל את הליכי הגבייה, מומלץ לזוכה, טרם פתיחת התיק, לאתר את כתובתו המדויקת של  החייב, כיוון שאם הזוכה לא מסר כתובת מדויקת של החייב עלולה האזהרה להתעכב ולא ניתן יהיה לפתוח בהליכים נגד החייב. למכתב האזהרה יצורף העתק השטר ושובר לתשלום.

מערכת ההוצאה לפועל הינה רק מכשיר בידי הזוכה לגביית החוב, אך היא אינה פועלת מיוזמתה אלא מבצעת פעולות אשר הזוכה מבקש כי יינקטו. אי לכך, מימוש הלכי ההוצאה לפעול כרוך באקטיביות הזוכה.

משנמסרה האזהרה לחייב ונסתיימה התקופה שנקבעה בה, באם החוב לא נפרע, ידרוש הזוכה או בא כוחו  להתחיל בהליכי ביצוע נגד החייב.

החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע השטר, באם הגיש התנגדות כזו, יעכב רשם ההוצאה לפועל את הליכי ההוצאה לפעול, ויעביר את הבקשה ואת ההתנגדות לבית המשפט המוסמך. התיק יידון בבית המשפט בהליך דומה לסדר דין מקוצר: אם התקבלה בקשת ההתנגדות, הדיון יימשך בבית המשפט. אם נדחתה ההתנגדות, יחזור התיק להמשך ביצוע בהוצאה לפועל.

נציין, כי לעיתים, כאשר קיים חשש כי החייב יסכל את גביית החוב- לפני המצאת האזהרה או לפני תום התקופה שנקבעה בה-  רשאי הזוכה להגיש לרשם ההוצאה לפעול בקשה לנקיטת הליכים מוקדמים, אשר ימנעו את סיכול גביית החוב על ידי החייב.

בקשה זו צריכה להיות מפורטת ומלווה בתצהיר ובצילום טופס פתיחת התיק, כן יש לפרט בבקשה מהן פעולות סיכול גביית החוב אשר ביצע החייב, ומהם הסעדים המבוקשים על ידי הזוכה בכדי למנוע את סיכול גביית החוב.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

גביית חוב בהוצאה לפועל

גביית / מימוש פסק דין

כללי

מערכת ההוצאה לפועל בישראל, אחראית על גביית החובות, בחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז- 167 ובתקנות ההוצאה לפועל, התש”ם- 1980, הסדיר המחוקק את דרכי הפעולה, בעלי התפקידים ועניינים נוספים הקשורים בהוצאה לפועל.

יש להדגיש כי מוסד ההוצאה לפועל עצמו, ככלל, לא יוזמם הליכים לגביית חוב, אלא רק מבצע הליכים לגביית חוב לבקשת הזוכה. מוסד זה הינו מכשיר ביד הזוכה למימוש פסיקת בית המשפט. אם כך, על הזוכה לפעול וליזום הליכים בתיק, ולא, ייגנז התיק בשל חוסר מעש.

אי לכך, רצוי כי הזוכה יתייעץ ויפעל עם עורכי דין אשר מכירים את המערכת היטב.

את הבקשות לנקיטת ההליכים בתיק ההוצאה לפעול יגיש הזוכה ללשכת ההוצאה לפועל, וזאת באמצעות הטפסים המתאימים כפי שנקבעו בחוק. בקשה שלא הוגשה לפי הטופס הקבוע בחוק לרוב לא תתקבל ולא תטופל.

כאשר החייב לא משלם לזוכה בפסק הדין את הכספים המגיעים לו, רשאי הזוכה לפנות לכל לשכת הוצאה לפועל שייבחר לצורך גביית  החוב.

ככלל, רשאי הזוכה להגיש בקשת ביצוע רק בחלוף 30 יום ממועד מתן פסק הדין, אלא אם כן נקבע בפסק הדין מועד אחר.

על הזוכה להגיש בקשה לביצוע פסק דין בטופס המתאים. בטופס יפרט את פרטיו ואת פרטי החייב לרבות מספר תעודת זהות של החייב, כתובתו היותו קטין או פסול דין ועוד. כן על הזוכה לפרט את הצעדים אשר הוא מבקש כי יינקטו.

על הזוכה חלה חובה לצרף  לבקשת הביצוע: עותק מאושר של פסק הדין לביצוע, פרטי החייב תוך הוכחה כי מדובר בתעודת הזהות של החייב, על ידי אישור ממשרד הפנים או על ידי הצגת כתב הגנה של החייב הכולל את מספר תעודת הזהות של החייב. כמו כן אם הזוכה מיוצג עליו לצרף ייפוי כוח של עו”ד, את פרטי חשבון הבנק של הזוכה או של עורך דינו, על מנת שניתן יהיה להעביר אליו כספים.

לאחר הגשת בקשת הביצוע, יש להמציא לחייב אזהרה כי ימלא את חובו. רק בחלוף התקופה אשר נקבעה באזהרה ניתן יהיה להתחיל בביצוע הליכים נגד החייב.

לעיתים, יורה רשם ההוצאה לפועל על נקיטת הליכים טרם המצאת האזהרה אף בטרם חלוף התקופה שנקבעה בה, באם לדעתו נסיבות העניין מצדיקות זאת. זוכה המעוניין בהליך זה יגיש בקשה מנומקת בצירוף תצהיר. הליך זה נועד למנוע מהחייב לסכל את גביית החוב.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

ניהול תקין של עמותה

בהחלטת ממשלה אשר התקבלה לפני יותר מעשור, נקבע כי עמותה אשר נהנית מתמיכת המדינה, או אשר המדינה רוכשת ממנה שירותים כאלו ואחרים, תחוייב כתנאי לכך בהצגת אישור “אישור ניהול תקין”.

רשם העמותות מפרסם הנחיות ונהלים לעמותה המבקשת לקבל אישור ניהול תקין. רשם העמותות בודק האם העמותה עומדת בדרישות החוק והנהלים, ואם כן, תקבל העמותה את אישור הניהול התקין.

נציין, כי בפועל קיימים גם גורמים אחרים אשר מתנים את תרומתם באישור הניהול התקין. לעיתים אף תורמים פרטיים מתנים את תרומתם לעמותה באישור הניהול התקין.

דוגמא נוספת היא דרישת ועדת הכספים של הכנסת אשר מתנה את הכרתה בעמותה לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה- הכרה המזכה את הגורם התורם לעמותה בניכוי מס בגין תרומתו- באישור ניהול תקין.

להלן יינתנו דוגמאות לדרישות המוטלות על עמותה בהתאם לחוק העמותות, לתקנות ולכללי המינהל התקין:

1. החובה לייסד לכל הפחות את שלושת המוסדות אשר פורטו בסעיף 19 לחוק העמותות: אסיפה כללית, ועד מנהל, וועדת ביקורת. (הרחבה בעניין תפקידו של כל מוסד ניתן למצוא במאמר: “עמותה”).
2. כאשר מחזור העמותה הוא מעל מיליון ₪, חלה עליה חובה נוספת למינוי רו”ח, אשר לא יהיה רו”ח המבצע את הנהלת החשבונות של העמותה, ועליו לערוך ביקורת על הדו”ח הכספי של העמותה.
3. חובה לפעול לפי סעיף לחוק העמותות הקובע כי” על חברי הוועד לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית”. חברי הוועד חבים בחובת אמון לעמותה, וחייבים לפעול בזהירות ובמיומנות לטובת העמותה ולהגשמת מטרותיה.
4. באם העמותה קבעה בתקנון מוסדות נוספים, אסור יהיה להעביר לאותם מוסדות את האחריות לניהול הכללי של העמותה.
5. סעיף 33(א)(2) לחוק העמותות קובע כך “ לא יכהן כחבר הועד או כחבר ועדת הביקורת – …..מי שנותן שירותים לעמותה בשכר שלא כחבר הועד או כחבר ועדת הביקורת, לפי העניין“, כך, אדם הנותן לעמותה שירותים בשכר שלא עקב תפקידו כחבר ועד, אינו יכול לכהן כחבר ועד בעמותה. “מתן שירותים”  כל התקשרות של חבר ועד העמותה עם העמותה, שכתוצאה ממנה הוא מקבל תמורה מהעמותה.
6. על האסיפה הכללית להתכנס לכל הפחות, אחת לשנה.
7. ככלל, כהונת הוועד מוגבלת ל4 שנים. לפיכך יש לערוך בחירות אחת ל4 שנים. ניתן לבחור בחברי הוועד לקדנציה נוספת.
8. הוועד מחוייב להסמיך לפחות שניים מחברי העמותה או מבעלי התפקידים בה כמורשי חתימה בשם העמותה. מורשי החתימה לא יכולים להיבחר מבין חברי ועדת הביקורת.
9. האסיפה הכללית צריכה לבחור ועדת ביקורת או גוף מבקר. גם עמותה אשר אינה פעילה מבחינה כספית מחוייבת במינוי ועדת ביקורת. בועדת הביקורת חייבים לכהן לפחות שני חברים.
10. איסור צבירת נכסים באופן לא סביר.
11. קיום נהלים מקצועיים בכתב, לדוגמא, נוהל קבלת עובדים, נהל התקשרות עם ספקים, נוהל קופה קטנה וכיו”ב.
12. הגשת מסמכים ודיווחים במועדם לרשם העמותות, בליווי חתימות מקוריות של שני חברי וועד. (לדוגמא: דו”חות כספיים ומילוליים, פרוטוקול אסיפה כללית לשינוי תקנון, שם או מטרות העמותה, הודעה על הגשת תובענה כנגד העמותה ועוד).
13. תשלום אגרה שנתית (למעט במקרים בהם העמותה פטורה מתשלום האגרה).
14. ניהול פנקסי חשבונות.
15. כללים לגבי שימוש בכרטיסי אשראי, מזומנים, המחאות ועברות כספיות מחשבון הבנק.
16. פרסום על קבלת תרומה מישות מדינית זרה. (החובה חלה על עמותה בעלת מחזור כספי העולה על 300,000).

קיימים ומתעדכנים, כאמור, כללים נוספים והנחיות נוספת.

באם מוצא הרשם כי קיימים בעמותה ליקויים, וכי העמותה מפרה את ההנחיות ואת הוראות החוק,  נוסף לסירוב הנפקת אישור ניהול תקין, יינקטו נגד העמותה צעדים נוספים כגון: הטלת קנס מנהלי, נקיטה בהליכי פירוק ועוד.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי אצל עורך דין בחיפה או בכל עיר אחרת. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

רישום עמותה

בחוק העמותות התש”ם- 1980 (להלן “חוק העמותות”) הוסדרו העניינים הנוגעים לעמותה, ובכלל זה רישומה.

שני בני אדם, (לרבות תאגידים), ויותר,  בגירים מעל גיל 18 – רשאים לייסד עמותה.

בכדי לייסד עמותה יש להגיש לרשם העמותות (להלן: הרשם”) בקשה לרישום עמותה הנתמכת בתצהיר. כן, יש לצרף תקנון וקבלה בגין אגרת רישום ומסמכים אחרים לפי הצורך.

בקשה לרישום עמותה לא יכולה להיות מוגשת באופן מקוון. יש למלא את הבקשה בטופס המצוי באתר האינטרנט, להדפיסה ולהגישה לרשם העמותות.

שני בני אדם (או תאגידים) ויותר, בגירים מגיל 18 ומעלה, רשאים לייסד עמותה בהתאם להוראות חוק העמותות.

בטופס הבקשה לרישום העמותה כאמור, יש לפרט בין היתר את שם העמותה המוצע, מטרותיה וכתובתה.

שם העמותה המוצע

שם העמותה צריך להיות בהתאם לחוק ולהנחיות ונהלי רשם העמותות. אי לכך רצוי להציע מספר שמות אלטרנטיביים, אשר יעמדו בתנאים האמורים ואשר חלקם בלבד יפורט להלן:

• אין לרשום עמותה בשם זהה או דומה, עד כדי להטעות, לשם של תאגיד אחר או לשמות שהוצעו בבקשות רישום קודמות, או לשם תאגיד שנמחק או פורק וטרם חלפו שנתיים מיום חיסולו.
• אין לרשום עמותה בשם אשר עלול להטעות או לפגוע בתקנות הציבור או ברגשותיו.
• רשם העמותות לא יאשר שם הנוגד את המטרות המיועדות לפעילות העמותה.
• אסור לערבב אותיות או מילים בשפות שונות בשם אחד. מותר לעומת זאת, להוסיף שם באנגלית או בערבית בנוסף לשם בעברית, אך חובה כי השם יהיה תרגום מילולי מדויק של השם בעברית.
• שימוש במילים כמו: “מרכז”, “מרכזי”, “ארצי”, “בינלאומי” עשוי להיות בעייתי, ויש להצדיק את הכללתן בשם.

כתובת/ מען העמותה

בכתובת העמותה יש לכלול: שם היישוב, שם הרחוב, מספר הבית, מיקוד, ואצל מי היא נמצאת.

שינוי במען העמותה, כרוך בהודעה לרשם בצירוף חתימת שני חברי הוועד תוך שבועיים ממועד המעבר.

מטרות

חובת לפרט מה תהיינה מטרות העמותה המיידיות, ואין להסתפק בציון תחומי פעילות העמותה בלבד.

להלן יפורטו מספר דרישות חוק בסיסיות בנוגע למטרות העמותה:

• על מטרות העמותה להיות חוקיות.
• מטרות העמותה לא תהיינה לצורך חלוקת רווחים לחבריה.
• אסור כי מטרות העמותה ישללו את קיומה או את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

כמו כן, יש למלא את פרטי המייסדים ולצרף לבקשת הרישום תקנון עמותה.

תקנון העמותה

התקנון דינו כחוזה חוזה בין העמותה לבין חבריה ובינם לבין עצמם.

ניתן לערוך תקנון ייחודי לעמותה, ובלבד שהוראותיו לא יעמדו בסתירה לאמור בחוק, או לאמץ את התקנון המצוי המפורסם בתוספת לחוק.

באם בבקשה לרישום עמותה לא היתה התייחסות לתקנון- הרי שיחולו הוראו התקנון המצוי.

בכל תקנון בין אם הוא מצוי ובין אם הוא מיוחד, חלה חובה שיכלול סעיף האוסר על חלוקת רווחים וטובות הנאה לעמותה ולחבריה, בעת פעילות העמותה ובעת פירוקה.

טפסים נלווים

הבקשה לרישום צריכה להיחתם על ידי המייסדים עצמם או על ידי בא כוחם בצירוף ייפוי כוח אשר יצורף לבקשה.

על המייסדים לחתום על הצהרת המייסדים בפני עו”ד, ולצרפו לטופס הבקשה. הצהרת המייסדים תכלול בין השאר, את הצהרת המייסדים על נכונותם לייסד עמותה ולכהן בה כחברי ועד ועל הסכמתם למסירת מידע פלילי אודותם לרשם העמותות. עוד יצהירו כי לא הורשעו בעבירה שיש עמה קלון.

אגרת רישום

לבקשה תצורף קבלה בגין תשלום אגרת בקשה לרישום עמותה. ניתן לקבל את השובר במשרדי רשם העמותות ולשלמו בבנק הדואר.

לאחר הגשת בקשת הרישום, יבדוק הרשם את הבקשה על נספחיה. באם הפרטים תקינים, ינפיק רשם העמותות תעודת רישום, אשר מרגע החתימה עליה תהפוך העמותה לאישיות משפטית.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

מוסדות העמותה:

עמותה הינה גוף המאוגד על ידי שני בני אדם ויותר למטרה חוקית שאינה עשיית רווחים ואינה מכוונת לחלוקת רווחים בין חבריו.

בסעיף 19 לחוק העמותות התש”ם- 1980 (להלן :חוק העמותות”) נקבע כי על עמותה לקיים לפחות את שלושת המוסדות כדלקמן:

1. אסיפה כללית.
2. ועד מנהל.
3. ועדת הביקורת או גוף מבקר.

עמותה יכולה לקיים מוסדות נוספים על האמור, אך עליה להסדיר עניין זה בתקנון שיאשור על ידי רשם העמותות.

בעמותות אשר מחזורן הכספי עולה על כמיליון ₪ (כאשר הסכום המדוייק מתעדכן מדי שנה), קיימת חובה נוספת למנות רו”ח אשר תפקידו לבקר את הדו”ח הכספי של העמותה.

אסיפה כללית

גוף הכולל את כל חברי העמותה אשר ייסדו את העמותה או פנו לעמותה בבקשה להיות חברי העמותה והתקבלו להיות חברי עמותה על ידי הגוף המוסמך. חבר עמותה יכול להיות כל מי שמלאו לו שבע עשרה שנים (בניגוד לכך, ייסוד עמותה יכול להיעשות על ידי מי שמלאו לו שמונה עשרה שנים), וכן, תאגיד. האסיפה תתכנס בהתאם לקבוע בהוראות התקנון, באם קיימות. זימון האסיפה יתבצע לפי המועד הקבוע בתקנון, ואם לא קיימים בתקנון הוראות לעניין הזימון, יתבצע הזימון בהתאם לקבוע בתקנון המצוי.

תפקידי האסיפה הכללית וסמכויותיה

• בחירת חברי ועד העמותה, ועדת הביקורת או הגוף המבקר ומינוי רו”ח מבקר בעמותה החייבת בכך.
• אישור הדו”חות הכספיים והמילוליים.
• קבלת החלטות לשינוי שם העמותה, מטרותיה או תקנונה.
• אישור גמול לחברי הוועד וחברי ועדת הביקורת.
• העברת הוועד או חבר ועד מכהונתו.

ועד העמותה

הוועד ינהל את ענייני העמותה ויהיה בעל הסמכות השיורית. קרי, בעל סמכות שלא נתייחדה למוסד אחר בעמותה. לא ניתן לייסד מוסד אחר ולקבוע כי אחראי על הניהול הכללי של העמותה. בוועד צריכים לכהן לפחות שני חברים. בסעיף 33 לחוק העמותות נקבע כי אדם הנותן לעמותה שירותים בשכר שלא עקב תפקידו כחבר ועד, אינו יכול לכהן כחבר ועד בעמותה. אם כך, אסור שחבר ועד העמותה יהיה עובד בשכר של העמותה, או לתת לעמותה שירות כקבלן או כל התקשרות של חבר הועד עם העמותה, שכתוצאה ממנה מקבל חבר הועד תמורה מהעמותה. כך גם אין לתת תשלום כלשהו לחבר גם באמצעות חברת הבת אשר בשליטת העמותה.

חברי הועד רשאים לקבל גמול והחזר הוצאות בגין השתתפות בישיבות הועד ובהתאם לתקנות המתאימות.

בסעיף 27 לחו העמותות נקבע כי על חברי הוועד מוטלת אחריות “לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית”. נקבע כי על חברי הוועד לפעול באמון, זהירות ומיומנות ולפעול לטובת העמותה ולהגשמת מטרותיה. פעולותיהם יתבצעו בהתאם לטובת העמותה ולא לטובת האינטרסים האישיים. על חבר הוועד להיות בעל מיומנות וכשרון לצורך תפקידו.

אומנם החוק לא קובע מהי תקופת הכהונה של ועד העמותה, אך כדי להבטיח את ניהולה התקין של העמותה ולטובת העמותה כנדרש בסעיף 27 לחוק העמותות, נקבע כי כהונת הועד לא תהיה לתקופה בלתי מוגבלת. נקבע נוהל לפיו תוגבל כהונת הוועד לארבע שנים, למעט מקרים חריגים בהם אופי העמותה מצדיק כהונה למשך זמן ארוך יותר. לא קיימת מניעה לבחירת אותם חברי ועד לקדנציות נוספות.

תפקידי הועד וסמכויותיו

• יישום החלטות האסיפה הכללית.
• קביעת מדיניות העמותה, הכנת תוכניות עבודה וכיו”ב.
• לוודא שלא תתבצע חלוקת רווחים לחברי העמותה.
• אישור תקציב שנתי, ומעקב אחר מצבה הכספי של העמותה.
• מינוי ופיטורי מנכ”ל העמותה.
• קביעת המבנה הארגוני של העמותה ומדיניותה לגבי שכר ותשלומים.
• כינוס אספות כלליות.
• הכנת דו”חות כספיים ומילוליים והבאתם לאישור ועדת הביקורת או הגוף המבקר והאסיפה הכללית.
• ניהול פנקס חברים של חברי האסיפה וחברי הוועד.

ועדת הביקורת או גוף מבקר

האסיפה הכללית תבחר ועדת ביקורת או גוף מבקר. הגוף המבקר יכול להיות רו”ח או גוף אחר שאושר על ידי רשם העמותות. במקרה שהעמותה רוצה למנות רו”ח כגוף מבקר במקום ועדת הביקורת היא אינה צריכה את אישורו של רשם העמותות. אך אין למנות את רו”ח המבקר את הדו”חות הכספיים או מצבע את הנהלת החשבונות עבור העמותה בשל ניגוד העניינים שבין התפקידים. אם העמותה מעוניינת למנות כגוף מבקר מי שאינו רו”ח, תחילה עליה להעביר לרשם בקשה בצירוף קו”ח וניסיון רלוונטי של אותו גוף ולאחר אישורו ואישור האסיפה הכללית ניתן יהיה למנותו.

סעיף 19 לחוק העמותות קובע כי גם לעמותה שאינה פעילה מבחינה כספית עומדת חובה למנות ועדת ביקורת. בוועדת הביקורת יכהנו לפחות שני חברים. גוף מבקר יכול להיות מורכב מאדם אחד.

גם לגבי ועדת הביקורת מתקיים האמור בסעיף 33 (עיין לעיל) לגבי איסור נתינת שירותים בשכר לעמותה.

תפקידי ועדת הביקורת/ הגוף המבקר וסמכויותיו

סעיף 30 לחוק העמותות קובע כי וועדת הביקורת תבדוק את ענייניה הכספיים והמשקיים של העמותה, כן תבדוק את תקינות העמותה ומוסדותיה על כל המשתמע מכך, דוגמאות לכך:

•      בדיקת תקינות פעילות נושאי המשרה ובדיקת ניהולה התקין של העמותה, חיסכון, יעילות אפקטיביות וטוהר המידות.
•      בדיקת השגת יעדי העמותה ביעילות ובחיסכון.
•       מעקב אחר ביצוע החלטות האסיפה הכללית והוועד.
•       בדיקת ענייניה הכספיים של העמותה לרבות פנקסי החשבנות , תשלומי השכר, ייעוד כספי העמותה לקידום מטרותיה ועוד.
•      לבדוק כל נושא אחר הקשור לפעילות העמותה.

רואה חשבון מבקר

עמותה שמחזורה הכספי מעל כמיליון ₪ (הסכום כאמור, מתעדכן מדי שנה), חייבת במינוי רו”ח מבקר, אשר יבקר את הדו”חות הכספיים שלה וןיגיש דו”ח מבוקר. רו”ח המבקר ימונה על ידי האסיפה הכללית ותקבע את שכרו. על קו”ח המבקר להיות נוכח בכל ישיבות האסיפה הכללית בהם דנים בדו”חות שביקר, ולספק הודעות והסברים הנדרשים בנוגע לכך.

לא ניתן למנות את אותו רו”ח המבקר את הדו”חות הכספיים של העמותה כגוף מבקר במקום ועדת הביקורת, בכדי לא ליצור ניגוד עניינים בין שני התפקידים.

באם העמותה לא מינתה רו”ח, רשאי הרשם לבקשת חברי העמותה, למנות לה רו”ח ולקבוע את שכרו שישולם לו על ידי העמותה.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

תאגיד הינו התאגדות של אדם אחד או יותר לישות משפטית בעלת מטרות מסויימות, לתאגיד “אישיות משפטית” נפרדת מבעליה. אי לכך, התאגיד הינו בעל חובות וזכויות משפטיות. כפועל יוצא מכך, התאגיד כשר לבצע פעולות משפטיות ככל אדם. לדוגמא יכול התאגיד לתבוע ולהיתבע, להיות צד להסכמים וחוזים וכיוצא בזה.

בישראל קיימים מספר סוגי התאגדויות כגון, חברות, עמותות, שותפויות, אגודות שיתופיות ומפלגות.

קיימים חוקים המסדירים את התנהלות התאגידים השונים לסוגיהם, הנקראים ככלל “דיני תאגידים”.

חברה

הסוג הנפוץ ביותר של התאגדות בישראל הוא בצורת “חברה”. חברה הינה ארגון בעל אישיות משפטית נפרדת, המאגד את בעלי החברה למען מטרה משותפת, בדרך כלל לשם השאת רווחים. חוק החברות  מגדיר בסעיף 11 את תכלית החברה- “תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה”

הדינים לגבי רישום חברה, הקמתה, אופן ניהולה, פירוקה וכיו”ב, מוסדרים ב”חוק החברות, התשנ”ט-1999.

שותפות

גם היא צורה של התאגדות משפטית, שני חברים ויותר המנהלים עסק לשם הפקת רווחים, אך לא מאוגדים באופן אחר. (כמו חברה בע”מ או אגודה שיתופית). בחוק הישראלי נקבעה הגבלה על מספר ה”שותפים הכלליים” באופן שלא יעלה על 20. ההגבלה לא חלה על שותפויות של עורכי דין ורואי חשבון.

השותפים זכאים לרווחים מהשותפות כפי שיסכמו, ובניגוד לתאגידים אחרים, חבים חברי השותפות בחובות השותפות באופן אישי.

קיימת גם שותפות מוגבלת, בה יהיה “שותף מוגבל” שלא יהיה חייב בחובות השותפות מעבר לסכום השקעתו הראשונית. על שותף מוגבל חלות הגבלות מסוימות.

מעמדה החוקי של שותפות מוסדר בפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל”ה- 1975.

עמותה

שני בני אדם ומעלה, שהינם בגירים מעל גיל 18 רשאים להתאגד למטרה חוקית. החברות בעמותה לעומת זאת, אפשרית מגיל 17 שנה.

החברות בעמותה הינה אישית ולפיכך, אינה ניתנת להעברה (מכירה או ירושה). העמותה יכולה לפעול רק במסגרת המטרות הרשומות בתקנונה כפי שאושרו. כן חל איסור אינהרנטי והוא איסור חלוקת רווחים לחברי העמותה במישרין או בעקיפין.

חוק העמותות, התש”ם-1980 מסדיר את הדינים בנוגע לעמותה.

אגודה שיתופית

סוג של קואופרטיב, בעל אישיות משפטית נפרדת. אגודה שיתופית אינה מיועדת למטרות רווח לאגודה עצמה, אלא מטרתה היא לפעול לרווחת חבריה.

דינים הקשורים באגודה השיתופית מוסדרים בפקודת האגודות השיתופיות- 1933. לפיה, חבר בני-אדם המונה לפחות שבעה אנשים רשאי להתאגד כאגודה שיתופית והם יהיו גם בעליה.

לרוב אגודה שיתופית מורכבת מפרטים בעלי מעמד דומה, או אשר קיימת להם תכונה משותפת, זאת בכדי לנהל עבורם נושאים כלכליים משותפים.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

חברה הינה אישיות משפטית וככזו היא בעלת זכויות וחובות משפטיות. אי לכך, היא יכולה לתבוע ולהיתבע ובעצם להיות צד להליכים משפטיים. חברה יכולה להיות הבעלים של רכוש ויכולה להתקשר בחוזים ובהסכמים.

האישיות המשפטית של החברה הנפרדת מהאישיות המשפטית של המייסדים אותה, הינה אבן היסוד בבסיס דיני החברות.

להכרה בחברה כאישיות משפטית נפקויות ותוצאות משפטיות רבות, אך המשמעותית מכולן היא שניתן לתבוע בגין חובות של החברה רק את החברה עצמה ולא את בעליה. בעל החברה לא חב בחובות החברה, וזאת חרף הקרבה בין בעל מניות (בעיקר כשמדובר בבעל מניות מרכזי ומשפיע בחברה) לבין החברה.

כמובן שההכרה שמעניק המשפט לאישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע”מ מגובה ברציונלים מגוונים וחשובים.רציונל מרכזי הינו עידוד יזמות ופיתוח עסקי, אשר ישפיעו בסופו של דבר על הגדלת הרווחה המצרפית של כלל החברה האנושית.

דוגמא מעניינת לכלל האישיות הנפרדת של החברה ניתן למצוא בפס”ד אנגלי: Macaura v Northern assurance ltd: Macaura  (להלן “פס”ד מקאורה”) מר מקאורה היה בעל מחסן עצים, בהמשך הוא רשם את העסק של מחסן העצים כחברה. מר מקאורה ביטח את העצים ופוליסת הביטוח הייתה רשומה על שמו משום שהוא ביטח את העצים בטרם הקים את החברה. לפי תנאי פוליסת הביטוח חברת הביטוח חוייבה לשלם למר מקאורה במקרה של נזק לעצים. בהמשך העצים נשרפו. חברת הביטוח טענה שאינה מוכנה לשלם למר מקאורה כיוון שהוא עצמו אינו בעל אינטרס ביטוחי לכל אורך תקופת הביטוח, שהרי באמצע הוא הקים את החברה והעביר את העצים לבעלות החברה שהיא אישיות משפטית נפרדת בפני עצמה והיא- היא הבעלים של העצים ולפיכך גם בעלת האינטרס הביטוחי.

בימ”ש באנגליה קבע כי צודקת חברת הביטוח בטענתה זו- חברה היא אישיות משפטית נפרדת- והעצים הם בבעלות החברה ולא בבעלות מר מקאורה. אי לכך, לא מתקיים במר מקאורה אותו אינטרס ביטוחי, ובשל כך הוא אינו זכאי לכספי הביטוח.

מה השתנה במהלך המקרה? מבחינה אנושית- נותר שחקן זהה במערכה- מר מקאורה. אך מבחינה משפטית, החל משלב פתיחת החברה, הצטרף שחקן נוסף וקיימים שני שחקנים- מר מקאורה והחברה החדשה.

ניתן אומנם, להתווכח על תוצאת פסק הדין במישור האינטרס הביטוחי שקיים / לא קיים אצל מר מקאורה. אך, בשאלת האישיות המשפטית הנפרדת נראה כי צדק בית המשפט בקובעו כי הבעלות על מחסן העצים היא של החברה ולא של מר מקאורה עצמו.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.