תאגיד הינו התאגדות של אדם אחד או יותר לישות משפטית בעלת מטרות מסויימות, לתאגיד “אישיות משפטית” נפרדת מבעליה. אי לכך, התאגיד הינו בעל חובות וזכויות משפטיות. כפועל יוצא מכך, התאגיד כשר לבצע פעולות משפטיות ככל אדם. לדוגמא יכול התאגיד לתבוע ולהיתבע, להיות צד להסכמים וחוזים וכיוצא בזה.

בישראל קיימים מספר סוגי התאגדויות כגון, חברות, עמותות, שותפויות, אגודות שיתופיות ומפלגות.

קיימים חוקים המסדירים את התנהלות התאגידים השונים לסוגיהם, הנקראים ככלל “דיני תאגידים”.

חברה

הסוג הנפוץ ביותר של התאגדות בישראל הוא בצורת “חברה”. חברה הינה ארגון בעל אישיות משפטית נפרדת, המאגד את בעלי החברה למען מטרה משותפת, בדרך כלל לשם השאת רווחים. חוק החברות  מגדיר בסעיף 11 את תכלית החברה- “תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה”

הדינים לגבי רישום חברה, הקמתה, אופן ניהולה, פירוקה וכיו”ב, מוסדרים ב”חוק החברות, התשנ”ט-1999.

שותפות

גם היא צורה של התאגדות משפטית, שני חברים ויותר המנהלים עסק לשם הפקת רווחים, אך לא מאוגדים באופן אחר. (כמו חברה בע”מ או אגודה שיתופית). בחוק הישראלי נקבעה הגבלה על מספר ה”שותפים הכלליים” באופן שלא יעלה על 20. ההגבלה לא חלה על שותפויות של עורכי דין ורואי חשבון.

השותפים זכאים לרווחים מהשותפות כפי שיסכמו, ובניגוד לתאגידים אחרים, חבים חברי השותפות בחובות השותפות באופן אישי.

קיימת גם שותפות מוגבלת, בה יהיה “שותף מוגבל” שלא יהיה חייב בחובות השותפות מעבר לסכום השקעתו הראשונית. על שותף מוגבל חלות הגבלות מסוימות.

מעמדה החוקי של שותפות מוסדר בפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל”ה- 1975.

עמותה

שני בני אדם ומעלה, שהינם בגירים מעל גיל 18 רשאים להתאגד למטרה חוקית. החברות בעמותה לעומת זאת, אפשרית מגיל 17 שנה.

החברות בעמותה הינה אישית ולפיכך, אינה ניתנת להעברה (מכירה או ירושה). העמותה יכולה לפעול רק במסגרת המטרות הרשומות בתקנונה כפי שאושרו. כן חל איסור אינהרנטי והוא איסור חלוקת רווחים לחברי העמותה במישרין או בעקיפין.

חוק העמותות, התש”ם-1980 מסדיר את הדינים בנוגע לעמותה.

אגודה שיתופית

סוג של קואופרטיב, בעל אישיות משפטית נפרדת. אגודה שיתופית אינה מיועדת למטרות רווח לאגודה עצמה, אלא מטרתה היא לפעול לרווחת חבריה.

דינים הקשורים באגודה השיתופית מוסדרים בפקודת האגודות השיתופיות- 1933. לפיה, חבר בני-אדם המונה לפחות שבעה אנשים רשאי להתאגד כאגודה שיתופית והם יהיו גם בעליה.

לרוב אגודה שיתופית מורכבת מפרטים בעלי מעמד דומה, או אשר קיימת להם תכונה משותפת, זאת בכדי לנהל עבורם נושאים כלכליים משותפים.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

חברה הינה אישיות משפטית וככזו היא בעלת זכויות וחובות משפטיות. אי לכך, היא יכולה לתבוע ולהיתבע ובעצם להיות צד להליכים משפטיים. חברה יכולה להיות הבעלים של רכוש ויכולה להתקשר בחוזים ובהסכמים.

האישיות המשפטית של החברה הנפרדת מהאישיות המשפטית של המייסדים אותה, הינה אבן היסוד בבסיס דיני החברות.

להכרה בחברה כאישיות משפטית נפקויות ותוצאות משפטיות רבות, אך המשמעותית מכולן היא שניתן לתבוע בגין חובות של החברה רק את החברה עצמה ולא את בעליה. בעל החברה לא חב בחובות החברה, וזאת חרף הקרבה בין בעל מניות (בעיקר כשמדובר בבעל מניות מרכזי ומשפיע בחברה) לבין החברה.

כמובן שההכרה שמעניק המשפט לאישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע”מ מגובה ברציונלים מגוונים וחשובים.רציונל מרכזי הינו עידוד יזמות ופיתוח עסקי, אשר ישפיעו בסופו של דבר על הגדלת הרווחה המצרפית של כלל החברה האנושית.

דוגמא מעניינת לכלל האישיות הנפרדת של החברה ניתן למצוא בפס”ד אנגלי: Macaura v Northern assurance ltd: Macaura  (להלן “פס”ד מקאורה”) מר מקאורה היה בעל מחסן עצים, בהמשך הוא רשם את העסק של מחסן העצים כחברה. מר מקאורה ביטח את העצים ופוליסת הביטוח הייתה רשומה על שמו משום שהוא ביטח את העצים בטרם הקים את החברה. לפי תנאי פוליסת הביטוח חברת הביטוח חוייבה לשלם למר מקאורה במקרה של נזק לעצים. בהמשך העצים נשרפו. חברת הביטוח טענה שאינה מוכנה לשלם למר מקאורה כיוון שהוא עצמו אינו בעל אינטרס ביטוחי לכל אורך תקופת הביטוח, שהרי באמצע הוא הקים את החברה והעביר את העצים לבעלות החברה שהיא אישיות משפטית נפרדת בפני עצמה והיא- היא הבעלים של העצים ולפיכך גם בעלת האינטרס הביטוחי.

בימ”ש באנגליה קבע כי צודקת חברת הביטוח בטענתה זו- חברה היא אישיות משפטית נפרדת- והעצים הם בבעלות החברה ולא בבעלות מר מקאורה. אי לכך, לא מתקיים במר מקאורה אותו אינטרס ביטוחי, ובשל כך הוא אינו זכאי לכספי הביטוח.

מה השתנה במהלך המקרה? מבחינה אנושית- נותר שחקן זהה במערכה- מר מקאורה. אך מבחינה משפטית, החל משלב פתיחת החברה, הצטרף שחקן נוסף וקיימים שני שחקנים- מר מקאורה והחברה החדשה.

ניתן אומנם, להתווכח על תוצאת פסק הדין במישור האינטרס הביטוחי שקיים / לא קיים אצל מר מקאורה. אך, בשאלת האישיות המשפטית הנפרדת נראה כי צדק בית המשפט בקובעו כי הבעלות על מחסן העצים היא של החברה ולא של מר מקאורה עצמו.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

לאחר קבלת ההחלטה על סוג ההתאגדות וייסודו כ”חברה בע”מ”, על בעלי המניות לרשום את החברה ברשם החברות.

מרבית ההוראות הנוגעות לייסוד חברה, רישומה וניהולה מעוגנות בחוק החברות, התשנ”ט- 1999.

חברה בע”מ הינה חברה בעלת הון מניות וחבות חבריה מוגבלת. במקרה של כישלון החברה, באם שילם בעל המניות את הסכום בעד המניות שבידיו, יהיה פטור מיתר חובות החברה.

החברה פועלת באמצעות האורגנים שלה שהינם האסיפה הכללית, הדירקטוריון, מנכ”ל וכל מי שרואים את פעולתו בעניין מסוים כפעולת החברה לאותו עניין.

החוק קובע כי כל אדם רשאי לייסד חברה, כל עוד אין אחת ממטרות החברה בלתי חוקית, בלתי מוסרית או נוגדת תקנת ציבור. משכך, לחברה יכול שיהיה בעל מניה אחד.

תכלית החברה באופן עקרוני היא לפעול להשאת רווחיה, בהתאם לשיקולים עסקיים. ניתן להביא בחשבון במסגרת השיקולים את ענייני העובדים, הנושים ואת עניין הציבור.

על מנת לרשום חברה יש צורך במסמכי רישום כדלקמן:

• בקשה לרישום חברה, מאומתת בידי עורך דין.
• עותק של תקנון החברה חתום בידי בעלי המניות הראשונים ומאומת על ידי עורך דין.
• הצהרת בעלי המניות הראשונים בדבר כשירותם לייסד חברה.
• הצהרת דירקטורים ראשונים על נכונותם לכהן כדירקטורים, מאומתת בידי עורך דין.
• אסמכתת תשלום אגרת רישום חברה.

תקנון החברה

כאמור לכל חברה יהיה תקנון, והוא יהיה תקף מעת התאגדות החברה. התקנון אמור להסדיר את דרכי פעולתה של החברה.

דין התקנון כדין חוזה בין החברה לבין בעלי המניות, ובין בעלי המניות לבין עצמם.

בתקנון חובה לכלול את הפרטים הבאים:

• שם החברה.
• מטרות החברה.
• פרטים בדבר הון המניות הרשום, לרבות מספר המניות וסוג המניות.
• פרטים בדבר הגבלת האחריות של בעלי המניות.

כאמור, הפרטים המנויים לעיל הינם פרטים אשר קיימת חובה לכלול אותם בתקנון החברה. אך חברה רשאית להסדיר במסגרת התקנון נושאים אחרים הקשורים בחברה ובבעלי מניותיה כגון:

• הוראות לעניין דרכי ניהול של החברה.
• מספר דירקטורים בחברה.
• כל נושא אחר שבעלי המניות מוצאים להסדיר במסגרת התקנון.

חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, תציין בסופה את המילים “בעירבון מוגבל”  או בע”מ.

שם החברה:

 חברה רשאית לבחור בכל שם שתרצה, למעט החריגים הבאים:

• שם של תאגיד הרשום כדין בישראל או שם הדומה לו עד כדי הטעייה.
• שם של סימן מסחר או שם הדומה לו עד כדי להטעות, אלא אם בעל הסימן הסכים לכך.
• שם שרשם החברות סבור כי יש בו משום תרמית או הטעייה.
• שם שרשם החברות סבור כי הוא עלול לפגוע בתקנת הציבור או ברגשות הציבור.

רשם החברות ירשום את החברה אם מצא כי התקיימו כל הדרישות בקשר לרישום החברה.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

למידע נוסף: עורך דין דיני עבודה