צוואה, במובנה המשפטי, היא מסמך בו מצווה אדם על אופן חלוקת רכושו לאחר פטירתו.

על מנת שצוואה תהיה בעלת תוקף משפטי יש צורך בהתקיימות תנאים כפי שמפורטים בחוק הירושה, התשכ”ה- 1965 (להלן: “חוק הירושה“).

בחוק הירושה מוסדרים כללים לחלוקת הרכוש באם לא נכתבה צוואה, או באם הצוואה אינה ברת תוקף בשל כך שאינה עומדת בתנאי חוק הירושה. כללים אלו הינם דיספוזיטיביים – קרי, ניתן להתנות עליהם ולקבוע חלוקה שונה מזו שנקבעה בחוק – וזאת על ידי קביעת חלוקה לפי רצון המצווה בצוואתו, על סמך ‘עקרון חופש הציווי’.

המשפט הישראלי, כך בחוק הירושה, מכיר בארבעה סוגי צוואות:

•      צוואה בכתב יד

הצוואה תהא כתובה כולה בכתב ידו של המצווה, לרבות חתימתו והתאריך. הפרובלמטיות בניסוח צוואה מסוג כזה, נעוצה בעובדה כי מסמך כזה לרוב לא נבדק על ידי עורך דין הבקיא בחוק. לפיכך, רבים הסיכויים כי ניסוח מסמך כזה ילווה בפגמים רבים אשר עלולים להביא לפסילת הצוואה ו/או להוביל להסדר שונה מכוונת המצווה.

•      צוואה בעדים

המדובר במסמך בכתב, הנושא תאריך ואת חתימת המוריש ובנוסף- את חתימתם של שני עדים. צוואה בעדים מהווה את הסוג הנפוץ ביותר של הצוואות. לרוב כתיבת צוואה מסוג זה נערכת במשרד עורך דין, כך עורך הדין יסייע הן בניסוחה הנכון של הצוואה והן בבדיקת התאמת הצוואה לתנאים המפורטים בחוק. כך מתעצמת הוודאות כי לאחר פטירת המצווה רכושו יחולק בהתאם לרצונו.

• צוואה בפני רשות

זוהי אמירה בעל פה בפני אדם מרשימת האנשים המנויים בסעיף 22 לחוק הירושה (כמו: שופט, רשם או נוטריון), אשר לגביה נערך פרוטוקול. אותו אדם אשר בפניו נאמרה האמירה מאשר על גבי הפרוטוקול כי אמירה זו נאמרה בפניו והפרוטוקול נערך לפניו. גם סוג זה יכול לשמש כצוואה. יצוין כי השימוש בסעיף זה הינו מינורי ונדיר למדי.

• צוואה בעל פה / צוואת ‘שכיב מרע‘

כאשר אדם רואה עצמו כגוסס- ‘שכיב מרע’, יכול הוא לצוות בעל פה, בפני שני עדים, אשר יערכו זיכרון דברים ויפקידו אותו אצל רשם הירושה בסמוך ככל האפשר לאמירת הדברים. זיכרון דברים זה עשוי אף הוא לשמש כצוואה. יצוין כי בחלוף חודש מתום האיום על חיי המצווה, תפקע הצוואה באם נותר המצווה בחיים.

• צוואה הדדית

הצוואה, כך על פי הדין הישראלי, הינה מעשה אישי ולפיכך אסור לאדם אחר להשפיע או להתערב בניסוחה, קל וחומר אדם אשר נהנה או עשוי ליהנות מהצוואה.

אך לאור הכרת החוק הישראלי באינטרס הקיים לבני זוג בנוגע לצוואת בן זוגם, תוקן חוק הירושה בשנת 2005. קיים מצב בו בן זוג נפטר ומותיר את רכושו לבן זוגו. זאת, מתוך כוונה כי בן זוגו זה יוריש את הרכוש בהמשך לילדיהם המשותפים בבוא העת. אך בן הזוג אשר נותר בחיים משנה את צוואתו ומוריש את הרכוש לאחרים. לאור הבעייתיות הקיימת בסיטואציה זו, תוקן חוק הירושה, והדין הישראלי מאפשר כתיבת “צוואה הדדית”- צוואה הנערכת על ידי שני בני הזוג ומובטחת מפני שינויים. נקבע כי, כאשר רוצה אדם לשנות את צוואתו בעוד בן זוגו בחיים, מחויב להודיע לבן זוגו בכתב על כך, וזאת כתנאי סף לשינוי הצוואה.

כן נקבע כי, לאחר פטירת בן הזוג ובטרם חולק העיזבון, באם רוצה בן הזוג לשנות את צוואתו עליו להסתלק מזכותו בעיזבון בן זוגו שנפטר.

עוד קובע החוק כי, לאחר פטירת בן הזוג ולאחר חלוקת העיזבון, וכתנאי לשינוי הצוואה, על בן הזוג להשיב לעיזבון את מה שקיבל ממנו.

יצוין כי מנגנון זה הינו דיספוזיטיבי, וסעיף 8א(ג) לחוק הירושה מאפשר לבני הזוג לקבוע מנגנון שונה מזה שצוין לעיל.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.

כאמור צוואה במובנה המשפטי, הינה מסמך משפטי על פיו מצווה המוריש באיזה אופן יחולק רכושו לאחר פטירתו. בחוק נקבעו כללים לעריכת צוואה על מנת שזו תהיה ברת- תוקף.

אך ברי, כי לא כל מסמך אשר כוונת עורכו הייתה כי ישמש לצוואה אכן יכול לשמש כצוואה. בחוק הישראלי נקבעו פגמים אשר בהתקיימם פסולה הצוואה מלשמש ככזו.

בחוק ניתן להצביע על ארבעה סוגי פגמים מרכזיים:

• פגם בכשירות המצווה

הרציונל בבסיס זה הינו כי רק אדם אשר מבין את מעשיו יכול לערוך צוואה. ולכן אדם שאינו כשיר הן מבחינת גיל, צלילות דעת וכיוצא באלה אינו יכול לערוך צוואה. אי לכך ילד שאינו בגיר, אדם הנתון תחת השפעת תרופות המשפיעות על צלילות דעתו, לוקה בנפשו וכדומה, אשר ערכו צוואה, גם אם זו כשרה מבחינה צורנית, הרי שתיפסל ותבוטל.

• פגם צורני בצוואה

בעבר כל פגם או חסר, כמו לדוגמא תאריך חסר, יכול היה להוביל לפסילת הצוואה. אך בשנת 2004 אושר תיקון מס’ 11 לחוק הירושה אשר קובע כי: “התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה ולא היה לבית משפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה רשאי הוא לקיימה”. זאת, גם אם נפל בה פגם המנוי בחוק. כך שכיום, הוקנה לבית משפט שיקול דעת לקיים צוואה תוך התגברות על הפגם או החסר הקיים בצוואה.

•  פגם הנוגע להוראת הצוואה

החוק מציין מספר הוראות צוואה שאין לקיימן. במרכזן עומדת הוראה בצוואה המזכה אדם שלקח חלק בעריכתה. הרציונל לכך ברור- המטרה היא כי הצוואה תשקף את רצון המצווה ולא את רצון האדם ה”מלווה” אותו ורשום כזוכה בצוואה. כך רצוי כי בעת הסברת רצון המצווה ובעת החתימה בפני עו”ד לא יהיה נוכח בחדר אדם המצוין כזוכה בצוואה באופן שניתן יהיה לומר כי הצוואה שיקפה את רצון המצווה.

• פגם הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה

כאשר הצוואה נערכה תחת נסיבות של השפעה בלתי הוגנת, איום, מרמה וכיוצא באלה, הרי שהיא בטלה. לעיתים קרובות טוענים קרובי משפחה כי השפעת אדם מסוים על הנפטר היא כה גדולה עד כדי הגדרתה כ’השפעה בלתי הוגנת’, באופן שרצונו החופשי של המצווה התבטל ומשכך דינה להתבטל. אם בית המשפט אכן ישתכנע כי רצון המצווה לא היה חופשי בעת עריכת הצוואה, עקב השפעתו של אותו אדם, הרי שהצוואה אכן תבוטל.

יובהר כי הכתוב לעיל אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או הימנעות מהם, ואינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. המידע הינו חלקי בלבד. המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת באחריותו ועל דעתו בלבד.